השבוע סיימתי לקרוא את "סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד, והתחלתי לצפות במיני סדרה שמבוססת עליו. מדובר בסיפור מאוד קשה, אלים ומאיים, אבל מתחת לדיסטופיה המדכדכת ניתן למצוא מסרים פמיניסטיים חזקים ומעלי מחשבה, והכי חשוב – בסיס צבעוני ועיצובי מעניין. אז מה המשמעות של הצבעים והעיצוב בסיפורה של שפחה? (אזהרת ספויילרים וכו')
באופן מפתיע לחלוטין, לג'יון של FX התגלתה כתכנית הכי מוזרה ומסקרנת של עונת החורף האחרונה בטלויזיה. עם קו עלילתי שאפשר להגדיר אותו בעדינות כ"הזוי", יש מצב שלג'יון היא סדרת הטלויזיה מבוססת קומיקס הכי טובה שאי פעם עלתה על המסך. בנוסף לכל הסופרלטיבים האלה, יש לה צד ויזואלי מוצלח ביותר, ועליו נדבר היום. שימו לב – מכיל ספויילרים לעונה הראשונה.
אז, אחרי העדרות של כמעט שנה מסיבות חיוביות (הריון, לידה וחוסר שעות שינה) חזרתי לכתוב, ובתקווה הפעם אתמיד בזה יותר. עד פה ההודעות המנהליות, ועכשיו נעבור לסיבה שהתכנסנו כאן היום: ניתוח צבעוני של הסדרה המצליחה והמצויינת של נטפליקס – ג'סיקה ג'ונס.
אז אתמול סיימנו סופסוף לראות את העונה הראשונה של הסדרה שהתחילה, לטעמי, בחצי כוח, ונגמרה פשוט מצויינת. בגלל זה אני שונאת לראות סדרות בזמן אמת – צריך לחכות שנה לעונה הבאה במקום פשוט להתחיל עוד עונה. בכל מקרה – בטר קול סול מעולה, וגם הפעם, בדומה לברייקינג בד, יש סימבוליזם צבעוני כבד.
אז בהמשך להרצאה שעשיתי בזמנו על הצבעים בשובר שורות, בואו נדבר על הצבעים בבטר קול סול. ספויילרים לכל העונה, כמובן, בהמשך.
הפרעות קצב ועיצוב 