נועה וקלינג משחקים באלדור'ס גייט: חופרים וחוקרים

הגיע הזמן לעוד פרק של…. נועה וקלינג משחקים באלדורס גייט!

—-

נועה: אז קלינג, קרה הרבה מאז הפעם הקודמת!

קלינג: הרגנו ממש הרבה דברים, החזרנו לגמדה מה-Friendly Arm את המגפיים שלה ובקבוק יין מבית שורץ עכבישי ענק, הסתובבנו בברגוסט המאכזבת, גייסנו לחבורה שלנו אנשים מעצבנים כמו גאריק ומיהרנו להיפטר מהם מיד אחר כך. אני רוצה להתלונן רגע על ברגוסט. היא כמו ראש פינה של חוף החרב. אני מרגיש שאם אתה גיבור בבאלדור'ס גייט אז יש מצב טוב שסבתא שלך גרה בברגוסט ואתה שונא לנסוע לשם. ואז אתה גם צריך לעזור לה עם עכבישי הענק במרתף ובדיוק לא מתאים לך.

נ: בפעם הקודמת סגרנו שהיא רעננה.

כאילו, ברגוסט. לא סבתא שלך. לא מכירה אותה.

קלינג: זה נכון גאוגרפית כי היא במרכז אבל אפילו אין שם מרכז קניות וברעננה אני חושב שיש. אז תגידי, נכון ממש הספקנו לשכוח מזה שהיה לך פעם אבא מאמץ ושאיזה ברנש משוריין רצח אותו?

נועה: מבחינתי המטרה שלי כרגע בחיים היא להרוג כמה שיותר דובים וזאבים ולכסות מסכים שלמים ב10 דקות. אבא? אין לי מושג על מי אתה מדבר.

נועה וקלינג משחקים באלדור'ס גייט: פרולוג

נ: השנה היא 1998. ישראל בת 50. ה-ISDN מושק בישראל. מרכז עזריאלי נפתח. ויוצא איזה משחק קטן, שולי בשם באלדור'ס גייט. אני בתיכון. המחשב שלי לא מספיק חזק להריץ משחקי מחשב, וגם אין לי ממש זמן. המשחק הזה יוצא לי מהרדאר, ואז ביום אביב קריר אחד, בשנת 2015 – 17 שנה אחרי – פונה אלי עמית קלינג ושואל אם בא לי לשחק איתו בבאלדור'ס גייט. "מה?" אני תוהה לעצמי. למה שאני ארצה לשחק משחק כזה עתיק ולא רלוונטי? הרי יצא לי לחפור על אינספור RPGים מבוססי מבוכים ודרקונים למיניהם, מה כבר באלדור'ס גייט יכול לחדש לי?

ק: יש כמה סיבות בגללן אני (וממש לא רק אני, אבל זאת לא הנקודה) מחשיב את באלדור'ס גייט ליצירת מופת. הסיבה הראשונה היא על דרך השלילה. המשחקים בז'אנר שיוצאים היום, גם מבית BioWare – הם עדיין טובים עד מעולים, אבל רובם פשוט קלים ופשוטים לי מדי. בשביל לסיים את דרגון אייג' או את מאס אפקט מספיק פשוט ללחוץ. וללחוץ שוב. בבאלדור'ס גייט מתים. הרבה. סיימתי לאחרונה את דרגון אייג' 3, המתיש והמאכזב מאוד, והרגשתי שזה משחק שלא מאתגר אותך בשום שלב. הם החליפו קושי באורך.

נ: מסכימה לגבי דרגון אייג'. בקיצור, אז אם משחק שחיכינו לו כל כך מאכזב אותך, אולי שווה במקרה הזה לחזור לשורשים ולראות איפה כל העניין התחיל. ובכך התחלנו לשחק בבאלדור'ס גייט: הגרסא המשודרגת!

נגד הקלישאות: משחקים ידידותיים לנשים

אני קוראת המון על גיימרס גייט בימים האחרונים. הדעה שלי לגבי כל הסיפור מעורבת. מצד אחד, אני לא מתחברת לניטפוקים של אניטה סרקיסיאן, ואני חושבת שחלק מהעובדות שהיא מציגה בסרטי הוידאו שלה מוטעות. מצד שני, יש בהחלט בעיה. יש כמות אדירה של משחקי מחשב סקסיסטים, וכמות עוד יותר אדירה של משחקים שפשוט פונים באופן ניכר לגברים. זו תעשיה בעייתית, ובעוד שיש שיפור בשנים האחרונות מבחינת ייצוג נשי בקרב מפתחות\מעצבות משחקים, יש עוד הרבה לאיפה להתקדם.

המציאות מאחורי אססין קריד

אז לפני מספר דקות סיימתי את אססין קריד השני . לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לשחק בזה, אבל אני נהנית מכל רגע. מעבר לעובדה שהמשחק הזה פשוט כיפי, וממכר (אני סובלת מטטריס אפקט קשה שגורם לי לדמיין איך אני מטפסת על בנייני באוהאוס בתל אביב במקום לקחת אוטובוס. הערה: אני אפילו לא מצליחה לטפס על סולם) ויש לו סיפור מצויין שמשלב קונספירציה מופרעת עם היסטוריה חלופית – יש בו מעין סייד קווסט של איסוף יצירות אמנות מתקופת הרנסאנס. בפעם הראשונה שגיליתי שיש NPC  של סוחר אמנות, צרחות ההתרגשות שלי כמעט וריסקו את המשחק. אז מה יש לנו בינתיים? מקומות שקיימים במציאות (וברובם יצא לי לבקר!), יצירות אמנות מפורסמות ודמויות היסטוריות שמקבלות שדרוג למתנקשים אדירים או לטמפלרים מרושעים.