ניתוח צבעוני – בחירות 2015: כולנו ויש עתיד

רשומה רגילה

אני ממשיכה בסיקור הצבעוני והעיצובי של בחירות 2015, ומשתי המפלגות המובילות, נעבור לשתי אנדרדוגים מפלגתיים מעניינים: יש עתיד וכולנו.
שתי המפלגות מייצגות מעין מרכז פוליטי לא ברור, ששם את הנושאים החברתיים במרכז ופחות מתעסקת בעניינים בטחוניים.

1816469-18

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני – בחירות 2015: הליכוד והמחנה הציוני

רשומה רגילה

זוכרים מתי בפעם האחרונות בחירות התקיימו במועדן ולא הוקדמו, אוחרו, הכנסת נפלה או חייזרים חטפו את ראש הממשלה? גם אני לא. אז הנה, הגענו שוב לתקופת בחירות, שנה וחצי בלבד לאחר הבחירות הקודמות, והמפלגות שוב מנסות להמציא את עצמן מחדש או לבסס את הזהות הקיימת שלהן. והפעם, החלטתי לבדוק מה הבחירות העיצוביות והצבעוניות שהמפלגות עשו אומרות עליהן.

גילוי נאות: אני שמאלנית. עוד גילוי נאות: בחרתי רק במפלגות הבולטות בישראל כיום. אני מנסה לא להכניס פוליטיקה לפוסט הזה, אלא רק עיצוב. זה יהיה קשה, אבל אשמח אם גם התגובות שלכן ישארו ענייניות יחסית.

בחירות 2015: בואו ונתחיל.

ShowImage (1)

להמשיך לקרוא

מהארכיון: למה בעצם הרוק הישראלי מת אחרי רצח רבין?

רשומה רגילה

(הערה מערכתית: לקראת סגירת ישראבלוג המתקרבת החלטתי להעביר לבלוג הזה כמה פוסטים שעדיין זוכים לעדנה מ"ריקבון" העתיק. תהנו! (או שלא תהנו, זו מדינה חופשית). הנה גם פסקול תואם.

הקספרים בשנות ה-90

הקספרים בשנות ה-90

אני לא זוכרת הרבה את הניינטיז. למעשה, אני לא זוכרת הרבה את שבוע שעבר. אבל אני כן זוכרת שקראתי ראש אחד ומעריב לנוער, ראיתי יציאת חירום ואת מהתקליטיה באהבה וממש אהבתי את ד"ר קספר. אני זוכרת, אולי מלהיות שם בתור נערה צעירה, ואולי מתוך זכרונות של אחרים, את הרוקסן, את זמן אמיתי, את ד"ר קספר בערוץ הראשון, את נושאי המגבעת, את מוניקה סקס ואיפה הילד משתלטים על הרדיו ואת אופנת הגראנג' משתלטת על תל אביב. אני זוכרת בתור ילדה, ששרון קנטור נראתה לי הדבר הכי מגניב בעולם. היה פופ, זה נכון, אבל לא פופ סכרני ונוראי או מזרחי-פופ כמו עכשיו.

להמשיך לקרוא