חזרתי עכשיו מהקולנוע אחרי צפיה ב"שש פעמים" עם חברתי היקרה נועה מ'. נועה לא ראתה סרט בקולנוע מזה שני וחצי, ואני לא ראיתי סרט ישראלי בקולנוע מאז ההקרנה של "כבלים" בקולנוע גלובוס, בתחילת שנות ה-90.
כל הסופרלטיבים והביקורות המהללות שתקראו על הסרט נכונות (אני ממליצה במיוחד על הביקורת של אבנר שביט) . זה סרט חזק, עוצמתי, שמשאיר את הצופה עם תחושה לא נוחה ולא מתחנף. במידה כלשהי הוא הזכיר לי את "אגדות וסיפורים" (Storytelling) של טוד סולונדז, שהשאיר אותי עם אותה תחושה של קשר בבטן ובחילה קיומית, תוך כדי התפעלות ממה שראיתי עכשיו.
קטונתי מלכתוב ביקורת, אבל יש לי שש הערות\אבחנות שרציתי לחלוק אתכם (וכמובן שיהיו פה ספויילרים):
הפרעות קצב ועיצוב 