נועה וקלינג משחקים באלדור'ס גייט: פרולוג

רשומה רגילה

11121798_10153332410772625_921804319_n

נ: השנה היא 1998. ישראל בת 50. ה-ISDN מושק בישראל. מרכז עזריאלי נפתח. ויוצא איזה משחק קטן, שולי בשם באלדור'ס גייט. אני בתיכון. המחשב שלי לא מספיק חזק להריץ משחקי מחשב, וגם אין לי ממש זמן. המשחק הזה יוצא לי מהרדאר, ואז ביום אביב קריר אחד, בשנת 2015 – 17 שנה אחרי – פונה אלי עמית קלינג ושואל אם בא לי לשחק איתו בבאלדור'ס גייט. "מה?" אני תוהה לעצמי. למה שאני ארצה לשחק משחק כזה עתיק ולא רלוונטי? הרי יצא לי לחפור על אינספור RPGים מבוססי מבוכים ודרקונים למיניהם, מה כבר באלדור'ס גייט יכול לחדש לי?

ק: יש כמה סיבות בגללן אני (וממש לא רק אני, אבל זאת לא הנקודה) מחשיב את באלדור'ס גייט ליצירת מופת. הסיבה הראשונה היא על דרך השלילה. המשחקים בז'אנר שיוצאים היום, גם מבית BioWare – הם עדיין טובים עד מעולים, אבל רובם פשוט קלים ופשוטים לי מדי. בשביל לסיים את דרגון אייג' או את מאס אפקט מספיק פשוט ללחוץ. וללחוץ שוב. בבאלדור'ס גייט מתים. הרבה. סיימתי לאחרונה את דרגון אייג' 3, המתיש והמאכזב מאוד, והרגשתי שזה משחק שלא מאתגר אותך בשום שלב. הם החליפו קושי באורך.

נ: מסכימה לגבי דרגון אייג'. בקיצור, אז אם משחק שחיכינו לו כל כך מאכזב אותך, אולי שווה במקרה הזה לחזור לשורשים ולראות איפה כל העניין התחיל. ובכך התחלנו לשחק בבאלדור'ס גייט: הגרסא המשודרגת!

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ניתוח צבעוני: Better call Saul

רשומה רגילה

אז אתמול סיימנו סופסוף לראות את העונה הראשונה של הסדרה שהתחילה, לטעמי, בחצי כוח, ונגמרה פשוט מצויינת. בגלל זה אני שונאת לראות סדרות בזמן אמת – צריך לחכות שנה לעונה הבאה במקום פשוט להתחיל עוד עונה. בכל מקרה – בטר קול סול מעולה, וגם הפעם, בדומה לברייקינג בד, יש סימבוליזם צבעוני כבד.

אז בהמשך להרצאה שעשיתי בזמנו על הצבעים בשובר שורות, בואו נדבר על הצבעים בבטר קול סול. ספויילרים לכל העונה, כמובן, בהמשך.

breaking_bad_61356

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני – בחירות 2015: מי עוד נשאר לנו?

רשומה רגילה

אנחנו מסיימים את סקירת הבחירות יום לפני פתיחת הקלפיות, עם סקירה זריזה של העיצוב של המפלגות הגדולות שנותרו לנו: מרצ, הרשימה המשותפת, הבית היהודי, ישראל ביתנו וש"ס.

vote_c
להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני – בחירות 2015: כולנו ויש עתיד

רשומה רגילה

אני ממשיכה בסיקור הצבעוני והעיצובי של בחירות 2015, ומשתי המפלגות המובילות, נעבור לשתי אנדרדוגים מפלגתיים מעניינים: יש עתיד וכולנו.
שתי המפלגות מייצגות מעין מרכז פוליטי לא ברור, ששם את הנושאים החברתיים במרכז ופחות מתעסקת בעניינים בטחוניים.

1816469-18

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני – בחירות 2015: הליכוד והמחנה הציוני

רשומה רגילה

זוכרים מתי בפעם האחרונות בחירות התקיימו במועדן ולא הוקדמו, אוחרו, הכנסת נפלה או חייזרים חטפו את ראש הממשלה? גם אני לא. אז הנה, הגענו שוב לתקופת בחירות, שנה וחצי בלבד לאחר הבחירות הקודמות, והמפלגות שוב מנסות להמציא את עצמן מחדש או לבסס את הזהות הקיימת שלהן. והפעם, החלטתי לבדוק מה הבחירות העיצוביות והצבעוניות שהמפלגות עשו אומרות עליהן.

גילוי נאות: אני שמאלנית. עוד גילוי נאות: בחרתי רק במפלגות הבולטות בישראל כיום. אני מנסה לא להכניס פוליטיקה לפוסט הזה, אלא רק עיצוב. זה יהיה קשה, אבל אשמח אם גם התגובות שלכן ישארו ענייניות יחסית.

בחירות 2015: בואו ונתחיל.

ShowImage (1)

להמשיך לקרוא

מהארכיון: למה בעצם הרוק הישראלי מת אחרי רצח רבין?

רשומה רגילה

(הערה מערכתית: לקראת סגירת ישראבלוג המתקרבת החלטתי להעביר לבלוג הזה כמה פוסטים שעדיין זוכים לעדנה מ"ריקבון" העתיק. תהנו! (או שלא תהנו, זו מדינה חופשית). הנה גם פסקול תואם.

הקספרים בשנות ה-90

הקספרים בשנות ה-90

אני לא זוכרת הרבה את הניינטיז. למעשה, אני לא זוכרת הרבה את שבוע שעבר. אבל אני כן זוכרת שקראתי ראש אחד ומעריב לנוער, ראיתי יציאת חירום ואת מהתקליטיה באהבה וממש אהבתי את ד"ר קספר. אני זוכרת, אולי מלהיות שם בתור נערה צעירה, ואולי מתוך זכרונות של אחרים, את הרוקסן, את זמן אמיתי, את ד"ר קספר בערוץ הראשון, את נושאי המגבעת, את מוניקה סקס ואיפה הילד משתלטים על הרדיו ואת אופנת הגראנג' משתלטת על תל אביב. אני זוכרת בתור ילדה, ששרון קנטור נראתה לי הדבר הכי מגניב בעולם. היה פופ, זה נכון, אבל לא פופ סכרני ונוראי או מזרחי-פופ כמו עכשיו.

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני: נעלמת

רשומה רגילה

בסוף השבוע האחרון ראיתי באיחור לא אופנתי במיוחד את נעלמת (Gone Girl) של דיוויד פינצ'ר. מלבד הרשת החברתית, שלא הצלחתי לצלוח ערה, אני מאוד אוהבת את הרפרטואר של פינצ'ר, ומבחינה קולנועית ועיצובית מאוד התרשמתי מנעלמת.

קשה לי להגיד שאהבתי אותו, כי אני לא אוהבת שנותנים לי בוקס בבטן ולצאת מהקולנוע (נו, בסדר, מהסלון) בהרגשה שאני שונאת את המין האנושי כולו, אבל זה היה סרט מרשים, מותח, עם פסקול מעולה (טרנט רזנור\אטיקוס רוס, אלא מה) ועיצוב משובח.

(אזהרת ספויילרים חמורה!)

להמשיך לקרוא