ניתוח צבעוני: אמיצה

רשומה רגילה

אני אוהבת את אמיצה.

Brave או בעברית – אמיצה, אולי לא פורץ דרך וחדשני כמו הסרטים האחרים שלהם (מפלצות בע"מ או צעצוע של סיפור, נגיד), אבל הוא סרט חשוב בקאנון הפיקסארי כי הוא הראשון בז'אנר ה"נסיכות" מאז שפיקסאר חברו לדיסני, הראשון עם גיבורה נשית, ואולי סרט הנסיכות הראשון שלא נגמר בחתונה מפונפנת עם נסיך יפה תואר.

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני: פרוזן

רשומה רגילה

התלבטתי הרבה זמן אם לכתוב את הפוסט הזה או לא, מאחר שיש כל כך הרבה חפירות על העיצוב של פרוזן ברשת – אבל היי, שיהיה. פרוזן יצא ב-2013 וזכה להילולים וסופרלטיבים סטייל "הסרט הכי טוב של דיסני בעשור האחרון" – לדעתי טנגלד היה יותר מהנה, אבל בסדר, "סרט האנימציה של השנה" ו"השיר הנוראי הזה לא יוצא לי מהראש!"

צוות הקונספט ארט שעבד על הסרט היה נשי ברובו, וכלל מאיירות ומעצבות נפלאות כמו בריטני לי ולורליי בוב, ולדעתי, מרגישים את זה – עיצוב השיער והתלבושות של הדמויות מפורט להחריד, והצבעוניות מצד אחד קפואה וקרה, אבל מצד שני עם גוונים נפלאים של סגול, ורוד וטורקיז, והכל במסורת המארי-בליירית הנהדר של דיסני – המאיירת המיתולוגית שעיצבה את מתקן ה"זה עולם קטן מאוד" בפארקי השעשועים.

אבל מספיק עם הניים דרופינג. באנו לדבר על צבעים וקונספט ארט.

להמשיך לקרוא

ניתוח צבעוני: בתוך לואין דיוויס

רשומה רגילה

לפעמים אני שוכחת כמה שאני אוהבת את האחים כהן. לא ראיתי את כל הסרטים שלהם, זה לא נכון, אבל מה שראיתי התווסף ישר לפנתיאון הסרטים הנהדרים. הם מהבמאים\כותבים האלה שיש להם שפה ויזואלית וקולנועית משלהם, ומרגישים אותה בכל פריים ופריים.

בסוף השבוע ראיתי את "בתוך לואין דיוויס", בדיליי של כמה חודשים, ונהנתי מאוד. מדובר בסרט מבריק, שקט וטעון רגשית. לא אתיימר לנתח אותו מבחינת משמעות ואמירות קולנועית, כי רבים וטובים עשו את זה לפני, אבל כן הייתי רוצה לגעת בנושא האהוב עלי בבלוג: הצבעים.

להמשיך לקרוא