ניתוח צבעוני – סיפורה של שפחה

רשומה רגילה

השבוע סיימתי לקרוא את "סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד, והתחלתי לצפות במיני סדרה שמבוססת עליו. מדובר בסיפור מאוד קשה, אלים ומאיים, אבל מתחת לדיסטופיה המדכדכת ניתן למצוא מסרים פמיניסטיים חזקים ומעלי מחשבה, והכי חשוב – בסיס צבעוני ועיצובי מעניין. אז מה המשמעות של הצבעים והעיצוב בסיפורה של שפחה? (אזהרת ספויילרים וכו')

tout-lede-the-handmaids-tale-costumes-01

בסיפורה של שפחה העולם הוא עולם עם שלטון צבאי-דתי שבו השמרנות הנוצרית שולטת, וכל הסמליות והצבעוניות בעלת השפעה חזקה מאוד מהנצרות הישנה והמודרנית גם כן.

המעמדות הנשיים בממלכת גלעד זוכים לצבעים שונים, להלן:

  • השפחות (אופרד,אופגלן וכו') – צבע אדום כהה עם כיסוי ראש לבן
  • הדודות (לידיה) – חום צבאי
  • הרעיות (סרנה ג'וי) – כחול נוטה לטורקיז
  • הגברים (מפקדים, חיילים וכד' ) – שחור
  • המשרתות (מרתות) – לבן (בספר הן לובשות ירוק)

הצבע האדום הוא הצבע הכי בולט בסדרה. במשמעות הקלאסית ניתן לשייך לו צבע של כוח ומרד, אבל בעולם של גלעד הוא מסמל כניעה ונשיות עצורה. בראיון לוניטי פייר מציינת מעצבת התלבושת אן קרבטרי שהם עבדו קשה על לבחור גוון מסויים של אדום שלא יהיה בוהק מדי, אבל חזק מספיק כדי שיזכיר לצופה צבע של דם קרוש, ושהסצנות בהן השפחות הולכות על רקע גלעד האפורה והמשמימה יזכירו לו דם ששופע ברחובות. בנוסף, הגוון הכהה של האדום יוצר ניגוד עם הגוון הטורקיזי של שמלות הרעיות, האויבות שלהן על יחסן של המפקדים. בנוסף, ע"פ אטווד הקנדית, הבחירה באדום הייתה מאחר שהוא התקשר לה לאסוציאציות של אסירי מלחמה בקנדה בתקופת מלחמת העולם השניה – הצבע האדום נבחר כי הוא בלט על רקע השלג הקנדי הכבד.

HMT_101_GK_0913_0050RT.jpg

באמנות נוצרית, האדום הוא הצבע של מריה מגדלנה – קדושה נוצרית שטיפלה בישו לאחר שהורד מהצלב, והיא זו שקיבלה את הבשורה על קומו לתחייה. האדום של מריה מסמל קדושה, אהבה דתית טהורה והקרבה. האדום בתנ"ך ובברית החדשה הוא צבע דואלי, שמצד אחד מייצג את החטא האנושי, ומצד שני את הישועה וההקרבה של ישו ועוקביו.

A_Annunciation_Botticelli_Cestello_Annunciation_1489.jpg

בציור "הבשורה" של סנדרו בוטיצ'לי  (1489), ניתן לראות את מריה וגם את המלאך גבריאל באדום שמיצג את ישו וההקרבה שלו. ההילה של מריה מסמלת את הקדושה שלה, כמו בכל הציורים הנוצריים, אבל ניתן למצוא פה הקבלה לכיסוי הראש הלבן בסיפורה של שפחה, שגם הוא יוצר מעין הילה לבנה סביב ראשן של הנשים.

את כיסוי הראש המכונף ניתן לפרש בכמה דרכים. ההשפעה ההיסטורית שלו ברורה, ומקבילה לכיסוי ראש קיימים מהחברה האירופאית. מצד אחד, כמו ביהדות החרדית, השיער נחשב לפיתוי ולכן יש לכסותו. מצד שני, הלבן הוא הצבע הקדוש שיוצר את ההילה מול הנשים ש"הקריבו את עצמן" (לא שהייתה להן ברירה) על מזבח גלעד לטובת הפוריות. מצד שני, הכנפיים שמסתירות את שדה הראיה מזכירות כיסוי עיניים של סוסים, שנועד לחסום את שדה הראיה שלהם כדי שלא יתקלו בפיתויים בדרך ויברחו.

הצבע הכחול שייך בסדרה לנשות המפקדים, נשים מבוגרות יותר ועקרות. מצד אחד הן במעמד חברתי גבוה ובעלות חופש יחסי, אבל מצד שני הן עדיין כפופות לבעליהן ולחברה הגלעדית מלאת הדיכוי. הכחול הספיציפי שלהן הוא כחול שנוטה לטורקיז, כך שמדובר בצד אחד בצבע שמייצג קדושה וצניעות, ומצד שני מדובר בגוון יוקרתי ונדיר יותר, שמציין את העליונות החברתית שלהן.  באחד מהעיבודים לתאטרון של הספר, הכחול הפך להיות ירוק כמעט לחלוטין, כדי לגרום לניגוד חזק אפילו יותר בין הנשים לבין השפחות.

 

wives.png

באמנות נוצרית, הכחול שייך למריה הקדושה – אימו של ישו. יש לציין שבמקרים רבים ניתן לראות אותה גם עם שמלה אדומה מתחת, אבל הכחול מייצג אותה באופן בולט. הכחול של מריה היה נפוץ במיוחד באמנות כי היה מדובר בצבע של בגדי המלוכה באימפריה הביזנטית, וגם כי הוא יצג את השמיים, ומריה נחשבה למלכת גן העדן והאדמה.

there-are-secret-resistance-messages-sewn-into-the-handmaids-tale-costumes-body-image-1492470182.jpg

הצבעים הבולטים הנוספים בסדרה מגיעים מעולם דימויים הרבה יותר מודרני – גרמניה הנאצית. המפקדים זכו למדים שחורים ולחליפות שחורות שמתכתבות עם המדים השחורים של בכירי המשטר הנאצי. הבחירה בחאקי הצבאי של הדודות הגיעה גם היא מאן קרבטרי, המלבישה הראשית. בראיון נוסף שערכה למגזין העיצוב והאופנה ID, היא מספרת שבניגוד לכחול ולאדום המחמיאים, היא ניסתה לבחור צבע שיהיה מכוער על כל גוון עור, ויצור דחיה מיידית מדמויות הדודות. בנוסף, הבחירה בחאקי הספיציפי הזה הגיעה מהמדים של פלוגות הסער הנאציות (האס-אה). הם היו כפופים לבכירי המשטר, אבל תפקידם היה בעיקר להיות בריונים – לעודד אלימות בציבור – ביזת חנויות, הפגנות אלימות והכאת עוברים ושבים.

השראה נוספת לעיצוב הבגדים של הדודות באופן ספיציפי, והשמלות בסדרה באופן כללי, הגיעה מעולם הפוריטנים והאיימיש – קרבטרי מספרת שהסתכלה על השפעות ויזואליות רבות כמו מתיישבים אמרקאים ואימייש בני ימינו, אבל שההשראה הכי גדולה הגיעה מכתות וחברות דתיות זרות בהן הנשים צריכות להתכסות – החל מאירן, דרך כתות נוצריות בדנמרק ועד לבגדים של חרדיות.

7431ac7507141986dd3c196067757e3f

לסיכום, הבחירה בצבעים בסיפורה של שפחה אינה מקרית ומיועדת ליצור דיסוננס בין צבעוניות קלאסית לבין עולם מודרני, ולחזק את התחושה שזה סיפור שיכול להתרחש גם בימינו אנו, או כמו שמרגרט אטווד אמרה- לא מדובר בסיפור בידיוני, אלא במשהו שיתכן וקורה גם עכשיו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s