ניתוח צבעוני – בחירות 2015: הליכוד והמחנה הציוני

רשומה רגילה

זוכרים מתי בפעם האחרונות בחירות התקיימו במועדן ולא הוקדמו, אוחרו, הכנסת נפלה או חייזרים חטפו את ראש הממשלה? גם אני לא. אז הנה, הגענו שוב לתקופת בחירות, שנה וחצי בלבד לאחר הבחירות הקודמות, והמפלגות שוב מנסות להמציא את עצמן מחדש או לבסס את הזהות הקיימת שלהן. והפעם, החלטתי לבדוק מה הבחירות העיצוביות והצבעוניות שהמפלגות עשו אומרות עליהן.

גילוי נאות: אני שמאלנית. עוד גילוי נאות: בחרתי רק במפלגות הבולטות בישראל כיום. אני מנסה לא להכניס פוליטיקה לפוסט הזה, אלא רק עיצוב. זה יהיה קשה, אבל אשמח אם גם התגובות שלכן ישארו ענייניות יחסית.

בחירות 2015: בואו ונתחיל.

ShowImage (1)

נתחיל עם שתי המפלגות המובילות בסקרים, נכון להיום: הליכוד והמחנה הציוני. בהתאם למפלגות גדולות, ותיקות וממוסדות, שתיהן גם מציגות את המיתוג הכי משעמם במערכת הבחירות הנוכחית.

likud-zioni

הליכוד קמו בשנת 1973,לקראת הבחירות לכנסת השמינית, והלוגו שלהם כמעט ולא השתנה מאז. הל' המתנופפת הייתה חלק אינטגרלי מהלוגו מאז ומתמיד, והעיטור המתווסף אמור לרפרר לדגל ישראל מתנופף – דימוי שמופיע רבות בפרסומות של הליכוד. המחנה הציוני, מצד שני, הוא גילגול נוסף של מפלגת מרכז – שמאל – חיבור של העבודה ושל התנועה.

לכאורה, ע"פ ההתלהמויות בתקשורות וברשתות החברתיות, נראה שהליכוד והמחנה הציוני הם אויבים מרים, אבל ע"פ הצבעוניות והמיתוג ששניהם בחרו, נראה ששניהם מתחרים על אותה משבצת: מפלגה שמרנית, מבוססת וחזקה, שבחרה בצבע הכחול לייצג אותה. המחנה הציוני מציגים את הסלוגן "זה אנחנו או הוא", הליכוד בוחרים בחיקוי של "אנחנו או הם", והמצביע צריך לבחור – עם מי הוא? מי הם ה"אנחנו" האלה? ולמה הצבעים שלהם כל כך, כל כך דומים?

אז למה כחול, בעצם? 

הקישור הישראלי-יהודי לצבע הכחול ברור: הדגל שלנו כחול ולבן. הצבע הכחול מופיע על ציציות, והגוון הכחול-תכלת היה נחשב ויוקרתי בימי קדם ואפילו יוצר ע"י חלזון מיוחד. מעבר לקישור המקומי שלנו, ע"פ וויקיפדיה, כחול, ובאופן ספיציפי – כחול עמוק, מזוהה עם מפלגות שמרניות, והשימוש הראשון שנעשה בו בפולטיקה המודרנית הוא ע"י המפלגה השמרנית הבריטית, בתחילת המאה ה20. במהלך המאה ה-20 עצמה, כחול הפך להיות ה"אויב" הלא רשמי של האדום, ששויך למפלגות קומוניסטיות ולברית המועצות. גם היום אפשר לראות את השימוש בכחול לייצג את "הטובים", את המפלגה, את מדינת ישראל, ובאדום, בד"כ משולב בשחור, כדי לייצג את "הרעים" – הקומוניסטים, הקפיטליסטים, הקיצוניים, ובעצם, כל מי שלא מסכים עם דעותיך. אנחנו – והם.

mapam-z

אדום אז והיום: חנין זועבי בפוסט פייסבוק של ישראל ביתנו מול הלוגו של מפ"מ

פראייר1-Custom

הקמפיין החדש של המחנה הציוני נגד נתניהו

במובן ההיסטורי המקומי, האדום שולח אותנו ל-1 במאי ולמפלגות הפועלים – הבסיס הערכי של מפלגות טרום קום המדינה ושנותיה הראשונות כגון מפ"מ ומפא"י. ההפרדה בתחילת הדרך הייתה פשוטה – הימין כחול, והשמאל אדום, אבל היום המפלגות התערבבו, והאדום, שהיום מתקשר ישירות לדגל הפלסטיני ובכלל למדינות ערב – כבר ממש לא פופולרי, ונשאר נחלתה הבלעדית של מפלגת חד"ש – שאליה נתייחס בפוסטים הבאים.

אז אם שני המפלגות המרכזיות שלנו כחולות, מה בעצם ההבדל ביניהן?

הליכוד, שנמצא בשנים האחרונות בשלטון, משתמש בכמה גוונים של כחול. אינדיגו, כחול נייבי, תכלת ועוד. כנראה שבתור מפלגה שבטוחה בעצמה, הם לא מצאו צורך למתג את עצמם בגוון אחד של כחול. יש להם מספיק אלמנטים זכורים – הל', והשם היציב. נתניהו הפך גם הוא לאלמנט בעיצוב. הוא סוג של לוגו אנושי, שכמעט ולא משתנה. החליפה תמיד באותה גזרה, השביל יסורק לאותו כיוון, העניבה כמעט תמיד תהיה כחולה או כחולה עם פסים. הליכוד מנסים ע"י העיצוב להציע יציבות בעולם משתנה. מבחינת הגופנים בהם בחרו להשתמש בבחירות הנוכחיות – שימו לב לנטיה החזקה שמאלה של הלוגו, ששולח אותנו לאסוציאציות של תנופה, מהירות ודינמיות. הגופן עצמו רך יותר מהגופן של המחנה הציוני, ומציע סוג של התפייסות. "אנחנו" נחמדים. "אנחנו" של כולם.

המחנה הציוני, מצד שני, הלכו על קלישאות עיצוביות. פונט חזק, שמזכיר במעט את הפונט של "קדימה" מבחירות 2005. גם פה יש רקע כחול וטקסט לבן, אבל פה יש ניסיון מעניין למתג את לבני והרצוג בתור פאוור קאפל, בקטע של "טובים השניים מן האחד" – הם אמנם לא פנים חדשות בפוליטיקה הישראלית, אבל השילוב הוא החידוש האמיתי. הרצוג לובש גם הוא עניבה כחולה, והרצוג ולבני, כחולי העיניים באופן טבעי, זכו להדגשה וחיזוק הצבע בעזרה ממוחשבת. המבט שלהם חודר ובטוח בעצמו, ומעט מאוכזב. כמעט ואפשר לדמיין את הרצוג מתבונן בצופה ותוהה – "מה, אתה באמת רוצה להיות עם "הוא"".

ShowImage

ההוא נטול השם – כמובן, נתניהו, זוכה לשילוב העוין והמבהיל כמעט של אפור בהיר על פני שחור. בימינו, נדיר מאוד לראות מפלגה שתבחר בצבע השחור – חוץ מש"ס, אבל גם עליה נדבר בפעם הבאה. השחור משוייך מבחינה פוליטית לאנרכיזם, או לפאשיזם. הוא זכה לשימוש נלהב ע"י המפלגה הפשיסטית באיטליה ובמפלגה הנאצית בגרמניה, ובניגוד לכחול שמסמל אופטימיות, טוהר ועתיד חדש למדינת ישראל (צריכים לתת לי לכתוב סלוגנים של מפלגות), השחור מייצג את העבר, החושך והפסימיות – ויתכן שלא במקרה את החרדים.

בפעמים הבאות: כולנו ויש עתיד, הבית היהודי וישראל ביתינו, ומפלגות השמאל מול המפלגות החרדיות.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ניתוח צבעוני – בחירות 2015: הליכוד והמחנה הציוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s